מסלול חייה של סבתא אהובה

View מסלול חיי סבתא אהובה in a larger map

סרטון קצר על סבתי

פרק א' סיפור הילדות של סבתא אהובה

סבתא אהובה נולדה בתאריך 14.11.31 בישראל, תל-אביב, גרה בכרם התימנים, גרה בבית הוריה עד גיל 21 ואז התחתנה ועברה לגור בחולון, עד היום גרה שם. בבית הוריה גרו ב4 חדרים 15 נפשות, זוג הורים ו13 ילדים ומתוכם ילדה אחת מאומצת. הבנות גרו בקומה ב' וההורים בקומה א', האמא היתה מעירה אותן לבית- הספר ע"י הפעמון ולכל אחת היה תפקיד בבית.אחת אחראית לנקיון המטבח וזה היה ג'וב מלא, השניה היתה אחראי לתפירה שהיתה עובדת עד השעות הקטנות של הלילה ובזכותה הם יתלבשו יפה סבתא שלי היתה אחראית על חלק מהניקיון ובעיקר התפקיד שלה הי להכין ארוחת ערב, לרחוץ את הבנים ולעזור לפקח על הכנת שיעורים, וכל זה עשתה שהיתה בת 10. לקראת כל חג היו חייבים לכבס בערב ואז הם היו כולן מגויסות למבצע כביס,האמא הייתה מכינה ארוחה מענינת, היה שמח ומבדר לא הרגישו איך הזמן עובר.
את סבתא שלה היא זוכרת שהיתה מעירה אותם לפי סימן הכוכבים ותמיד היתה מספרת מעשיות על מלאכים ונסיכות. אמה היתה ותהיה תמיד בליבה ויש לה הרבה זכרונות ממנה, היא היתה מיוחדת, ודרשה מילדיה נקיון, אפילו את פרס אגודת הבריאות קיבלה מבית-הספר בעבור הנקיון שהיה בבית ולפי ההופעות שלהם בבית הספר. היא אהבה לעזור לזולת, היתה לה שמחת חיים, אהבה לארח ולקבל בסבר פנים יפות כל מי שבא לביתה , אפילו אם היו באים רק לדקה מיד ארגנה משהו לאכול ופינקה אותם. בבית סבתי כל ערב ביום שישי היו מדליקים נרות, היו חוגגים חגים, ובכל יום כיפור צמה. בבית סבתי לא היו קונים נעליים כמו היום שהולכים לקניון מתי שרוצים, בכל חג ראש השנה או פסח היו מקבלים כל הילדים סנדלים חדשות, האחות הצעירה של סבתי כאשר קיבלה את הסנדלים הלכה לים, וכשרצתה להיכנס לים הייתה צריכה להוריד את הסנדלים ובגלל שפחדה שמשהו יגנוב לה את הסנדלים בזמן שתהייה במים, היא חפרה בור שמה בו את הסנדלים ונכנסה למים, כשיצאה חיפשה את הסנדלים בחול ולא מצאה אותם, הים חפרה את כל האיזור ולא מצאה את הסנדלים, ואז חזרה לביתה יחפה בלי סנדלים, ולמרות שקיבלו סנדלים רק בראש השנה ובפסח, קיבלה סנדלים חדשות.

פרק ב' סיפור חייה של סבתי בצעירותה וכיום

סבתי גרה בבית הוריה עד גיל 21, היא גרה באותו בית במשך 21 שנה עד שעברה לדירתה בחולון עם בעלה. עד שאמה נפטרה חגגו בבית את כל החגים עם כל האחים והאחיות, ובת דודתי הגדולה ביותר הספיקה לחגוג איתה את ראש השנה. עד שאבא של סבתי נפטר היתה להן תורנות כל שבוע נקיון וכל שישי ושבת משהי היתה מביאה לו מטעמים ופינוקים מהבית, ויושבת איתו ומארחת לו חברה.
גם בתקופה שסבתי הייתה אמא היו חוגים בת מצווה, אך לא כמו היום, בגלל שהיו הרבה מוזמנים ולא היה הרבה מקום אז היו מחלקים את בת המצווה ל3 חלקים: הראשון-למשפחה המורחבת, השני-לחברים שכנים והחברים של המשפחה, והשלישי- לחברים של מי שחגגה את הבת מצווה.סבתי היתה שנתיים בצבא והשתחררה כסמלת , הייתה אחראית על חיילי מילואים בחיל שיריון, רכשה ידידים ונהנתה מכל רגע, תקופת הצבא היתה תקופה יפה ומהנה בשבילה. בתקופתה בצבא כשהרב סרן רצה לצאת איתה לסרט היא אמרה לו שהיא לא יכולה כי יש לה מבצע כביס (לכבס את כל בגדי הבית) ועד היום היא חושבת שהוא למבין למה היא התכוונה שאמרה "כביס" . לאחר מכן עבדה 16 שנה במשרד מסקר המדינה בתפקיד אחראית על כח אדם וגם שם היה לה טוב. היא נאלצה לעזוב את העבודה כנולדה אימי (הבת השלישית) לאחר שטלי גדלה עבדה בעיריתבעירית חולון מנהלת מדור שיקום חוזרים ונחמד לה בעבודה במיוחד כשמגיע קהל נחמד. חוץ מאימי יש לה עוד שתי בנות שגדולות מאימי-דורית וענת, דורית הבכורה ויש לה את יערה ביתה הבכורה, את איתי האמצעי ועידו הקטן, ויש לה גם נכד בנה של יערה ולענתי יש את אוהד בנה הבכור ורעות ביתה הקטנה, וחוץ מזה לסבתי יש עוד 7 נכדים ונין, היא חיה בחולון ומבלה עם אחיותיה וחברותיה .