פרק ב' סיפור חייה של סבתי בצעירותה וכיום

סבתי גרה בבית הוריה עד גיל 21, היא גרה באותו בית במשך 21 שנה עד שעברה לדירתה בחולון עם בעלה. עד שאמה נפטרה חגגו בבית את כל החגים עם כל האחים והאחיות, ובת דודתי הגדולה ביותר הספיקה לחגוג איתה את ראש השנה. עד שאבא של סבתי נפטר היתה להן תורנות כל שבוע נקיון וכל שישי ושבת משהי היתה מביאה לו מטעמים ופינוקים מהבית, ויושבת איתו ומארחת לו חברה.
גם בתקופה שסבתי הייתה אמא היו חוגים בת מצווה, אך לא כמו היום, בגלל שהיו הרבה מוזמנים ולא היה הרבה מקום אז היו מחלקים את בת המצווה ל3 חלקים: הראשון-למשפחה המורחבת, השני-לחברים שכנים והחברים של המשפחה, והשלישי- לחברים של מי שחגגה את הבת מצווה.סבתי היתה שנתיים בצבא והשתחררה כסמלת , הייתה אחראית על חיילי מילואים בחיל שיריון, רכשה ידידים ונהנתה מכל רגע, תקופת הצבא היתה תקופה יפה ומהנה בשבילה. בתקופתה בצבא כשהרב סרן רצה לצאת איתה לסרט היא אמרה לו שהיא לא יכולה כי יש לה מבצע כביס (לכבס את כל בגדי הבית) ועד היום היא חושבת שהוא למבין למה היא התכוונה שאמרה "כביס" . לאחר מכן עבדה 16 שנה במשרד מסקר המדינה בתפקיד אחראית על כח אדם וגם שם היה לה טוב. היא נאלצה לעזוב את העבודה כנולדה אימי (הבת השלישית) לאחר שטלי גדלה עבדה בעיריתבעירית חולון מנהלת מדור שיקום חוזרים ונחמד לה בעבודה במיוחד כשמגיע קהל נחמד. חוץ מאימי יש לה עוד שתי בנות שגדולות מאימי-דורית וענת, דורית הבכורה ויש לה את יערה ביתה הבכורה, את איתי האמצעי ועידו הקטן, ויש לה גם נכד בנה של יערה ולענתי יש את אוהד בנה הבכור ורעות ביתה הקטנה, וחוץ מזה לסבתי יש עוד 7 נכדים ונין, היא חיה בחולון ומבלה עם אחיותיה וחברותיה .